יום שבת, 5 בדצמבר 2015

התמודדות עם פרידה קשה


פרידות-אף אחד לא אוהב אותן ואף אחד לא רוצה אותן, אבל זה יקרה לכם לפעמים וזה רק יזכיר לכם כמה אתם חזקים.
אל תגידו:"לי זה לא יקרה", בסופו של דבר הסטטיסטיקה אומרת שרוב מערכות היחסים מתרסקות בנקודה מסוימת- בעיקר בגיל העשרה.
עכשיו, מה המטרה של הפוסט הזה? אני הולכת להראות לכם מספר צעדים שיעזרו לכם להתמודד עם פרידה קשה כי אני יודעת שהרבה נערים לא יודעים כיצד להתמודד עם זה בצורה טובה.

בואו נתחיל בסיפור שלי: יצאתי עם מישהו במשך שנה. עברנו המון ביחד בשנה הזאת- התחברנו ממש, נהנינו ואהבנו מאוד אחד את השנייה. פתאום אחרי שנה הגיע יום גורלי אחד- והכל נגמר. הוא כבר לא הרגיש כמו פעם.
הייתי שבורה לגמרי, לא ידעתי שאפשר להרגיש כל כך הרבה כאב. אחרי כמה ימים כבר חשבתי שזה לא הולך לעבור, היה לי ממש קשה להתמודד עם זה. אז מה אפשר לעשות במצב כזה?

1. תבכו
זה נשמע מצחיק אבל זה רציני. לשמור הכל בבטן יהרוס אתכם- תשתחררו מזה. תבכו ודברו עם מישהו כדי להוציא את כל מה שמכביד לכם על הלב. אתם יכולים לדבר עם חברה טובה או אמא, כל אדם שאתם סומכים עליו. בהתחלה תבכו פעם ביום-ואז פעם בשבוע-ופעם בחודש...בסופו של דבר, תאמינו לי, זה לא יגרום לכם לבכות יותר.

2. מחקו את המדיה שלכם
לכל זוג יש תמונות ביחד או מוזיקה ששומעים יחד, פשוט תיפטרו מהם. לראות את שניכם בכל פעם שתדפדפו בגלריה או לשמוע שירים ולהיזכר בזיכרונות ישנים רק יכאיבו לכם כרגע. אתם עוד תצליחו להקשיב לשירים האלה בלי לחשוב עליו/יה אבל פשוט הניחו לזה בינתיים.

3. צאו עם חברים/שחקו עם האחים או חיית המחמד שלכם
להישאר בבית ולהיות בדיכאון לא יגרום לכם להרגיש טוב יותר. נצלו את הזמן הפנוי שיש לכם פתאום בכדי לצאת וליהנות עם חברים או לשפר את היחסים עם האחים הקטנים או הגדולים שלכם.
בנוסף, ללטף את חיית המחמד שלכם ממש ירגיע אתכם, הם מרגישים שמשהו לא בסדר. הכלבה שלי הייתה יושבת ליד הדלת שלי כשהייתי מרגישה רע ומחכה שאלטף אותה.

4. מצאו עבודה/ עשו ספורט
באותה תקופה בדיוק מצאתי עבודה חדשה, זה ממש עזר לי להתמודד עם המצב. העבודה נותנת לך קצת חופש מהמחשבות שלך, כשאתה עסוק אתה לא חושב. ובעבודה אתה גם מכיר אנשים חדשים- להכיר אנשים יעזור לך להמשיך הלאה.
לספורט יש את אותה ההשפעה- ככל שאתה מתאמן יותר אתה לא חושב על הבעיות שלך, אתה חושב על כמה אתה רוצה להצליח.

5. המשיכו הלאה
תכירו אנשים אחרים. אחרי הכל, כדי להתגבר על מישהו באמת הטיפ הכי טוב הוא למצוא מישהו חדש. זה נשמע רע...אבל זו האמת. אהבה חדשה תשכיח את האהבה הישנה אז היו פתוחים למישהו חדש.

6. למדו לקח
אל תתחרטו על מערכת היחסים הזו. במקום זאת, למדו לקח מהקשר הזה- לגבי ההתנהגות שלכם, ההתנהגות שלו/ה, כמות המפגשים, מה אתם צריכים שיהיה במערכת יחסים חדשה וכדומה. חשבו, אולי יש משהו שתוכלו לשפר בפעם הבאה (כי תהיה פעם הבאה!).

אם תעקבו אחרי הצעדים שנתתי לכם אני מבטיחה לכם שתרגישו יותר טוב ושבסופו של דבר תתגברו על הפרידה הזאת.
זכרו, הכל עובר בסוף- זה לא הקשר האחרון שיהיה לכם ויהיו גם יותר טובים :).


יום חמישי, 3 בספטמבר 2015

אינסט-פוסט: Saaraazh

אז מה יש לנו היום?
 טור חדש: "אינסט-פוסט", בפוסטים האלה אפרסם דפי אינסטגרם הקשורים לאופנועים/ אופנוענים שאהבתי במיוחד בשבוע הזה (או כל זמן אחר שאבחר..לא סגורה על זה עדיין).


Saaraazh, אופנוענית צעירה משבדיה שרוכבת בעיקר על אופנועי סופרמוטו בינוניים (כרגע  Ktm sx450f ).
התמונות והסרטונים שלה עוסקים לרוב בפעלולים מרהיבים.
שרה רוכבת על אופנועים עצומים למרות היותה נמוכה ובהחלט מצליחה להפתיע.
....היא לא תמיד ממוגנת לגמרי אבל היא בהחלט סופר מגניבה!

בנוסף, יש לה ערוץ די ידוע ביוטיוב ( גם שם שמה הוא "Saaraazh") שאליו היא מעלה סרטונים כל שבוע בערך הקשורים בפעלולים או סתם סרטונים שלה מחליפה צמיגים או שמן.

אני עוקבת אחריה ברשתות החברתיות כבר המון זמן אז שמתי לב שהיא גם אדם טוב מאוד, היא מדברת באנגלית ברמה מעולה ומאוד אוהבת את המעריצים הרבים שלה.

קישור לאינסטגרם שלה: https://instagram.com/saaraazh/

כאן עליי לסיים את הטור של היום,
שיהיה לכם ערב מלא ב-BRAP !






יום ראשון, 10 במאי 2015

יום הרוכבות הבינלאומי 2015

ביום שבת, ה-2/5, קמתי מוקדם במיוחד והתארגנתי לכבוד טיול יום הרוכבות הבינלאומי, טיול הרכיבה הראשון שלי.
קצת מאוחר יותר, החבר שלי אסף אותי מביתי רכוב על האופנוע שלו (ימאהה דגם wr250x) ויצאנו לדרך!

הטיול החל בשעה 8:30-9 בחניית סינמה סיטי גלילות. כעצרנו לתדלוק קצר בתחנת הדלק הקרובה, כבר אפשר היה לשמוע את נהמות החיות הפראיות בבירור. חיוך עלה על פניי כשזכיתי גם לראות אותם.
הראשון שתפס את מבטי היה דוקאטי סקרמבלר, צהוב ומסנוור כמו השמש. הוא אחד מן הדוקאטים היחידים שאני מחבבת. ממה ששמעתי, רוב קהל הרוכבים אינו מגלה אהדה רבה כלפיו...אני עוד לא בטוחה למה.

בהתחלה היינו מעטים (משהו כמו 20), אך לאט לאט התאספו להם כל הרוכבים ונהיינו מספר מכובד מאוד של נשים וגברים.
לאחר תדריך בטיחות קצר, הסבר על הטיול וחלוקת חולצות- יצאנו לדרך (שוב).
וכאן התחילו הבעיות...
אור (חבר שלי) היה אחד מהמרשלים בארוע, בתדריך הוסבר בבירור שאין לעקוף את קבוצת המרשלים המובילים בכדי לא לסכן את הרוכבים וסביבתם ולשמור העל סדר. כמובן שאף אחד מהרוכבים והרוכבות לא הקשיב להוראות וכולם עקפו אותנו בכל זאת.
בנוסף, אמרו בפירוש שאין לעבור את ה-120 קמ"ש...אבל בכדי להגיע לרוכבת המובילה היינו צריכים להגיע ל140 קמ"ש בערך!
ולסיום, חלק מן הרוכבים החליטו שזה יהיה מאוד בטוח ולגיטימי לתפוס 3 נתיבים במקום נתיב בודד.

לאחר רכיבה קצרה, עצרנו במחנה 80- נקודת המפגש עם קהל הרוכבים של מועדון דוקאטי ישראל.
כולנו דוממנו את המנועים וישבנו לשתות קפה ולנוח קצת.
בזמן שהמרשלים סידרו את הבעיות עם מארגנת הארוע, סקרתי את האופנועים בעיניי ושוחחתי עם חלק מהרוכבות והרוכבים (אגב, אנשים חביבים ומגניבים מאוד!). לפתע, עצר אותי איש ביטחון דרוזי שנראה נחמד וביקש תמונה.
"אה, מצטערת..." אמרתי וזזתי מהאופנוע שעמדתי לידו.
"לא לא, תמונה איתך." אמר הדרוזי. (צחקתי נורא XD)
מפה לשם...איפשהו מסתובבת לה תמונה שלי ליד אופנועים מחובקת עם דרוזי :).

אחרי מנוחה קצרה ותדריך נוסף, עלינו בחזרה על המפלצות הצבעוניות.
עכשיו רכבנו לכיוון פארק רעננה, נקודת המפגש הסופית של הטיול.
מיוצר לציין שגם עכשיו עברו על הכללים, אבל פאק איט- זה סוף הטיול!
הגענו בערך ב-12 ולאחר שווידאנו שכולם הגיעו בבטחה, נכנסנו לפארק רעננה עם האופנוע הרועש (וילדים אמרו שיש לנו קסדות מגניבות ^_^).
ליד חלקת דשא בפארק, עמדה לה סככה מוצלת עם מספר דגמי דוקאטי שהרוכבים הורשו לשבת ולהצטלם איתם בכיף.
פרשנו הביתה לאחר זמן קצר מכיוון ששנינו היינו מותשים לגמרי מהטיול הזה.
כשחזרתי הביתה ניקיתי את הקסדה שלי מברחשים, שתיתי מלא מלא מים ונרדמתי. כל השרירים שלי כאבו כל כך, אבל זה היה שווה את זה.

היה ממש נחמד לראות כל כך הרבה רוכבות על אופנועים כבדים ומאיימים, גאווה.
בסופו של דבר, ממש נהנתי. זה היה הטיול הראשון שלי עם המון רוכבים וזכיתי להכיר קהל שלם של רוכבים מקרוב, זה רק נתן לי עוד מוטיבציה להשיג אופנוע משלי!
בתקווה, בשנה הבאה אצטרף לטיול שוב- הפעם עם אופנוע קטן משלי :)
ועכשיו לקצת תמונות (כל הזכויות על התמונות שייכות לעומרי גוטמן שצילם בזמן הטיול):











יום שישי, 24 באפריל 2015

מילותיה של רוכבת מקלדת

אני רוצה להרגיש את הרוח מלטפת לי את הפנים כשאני מרימה את המשקף.
לשמוע את נהמות המנוע כל בוקר, כאילו שהאופנוע שמח לראותי.
לדעת שאם אני עצובה,עצבנית או אבודה יש לי דרך מילוט- פשוט להניע ולברוח מהכל.
להחליף הילוכים ולבלוע לתוכי את המהירות.
לדעת שהמכונה המדהימה הזאת תמיד לצידי, כמו חבר טוב.
לחזור מטיולי שטח שגם אני וגם היא מלאים בבוץ וברחשים.
להראות לחבריי הגברים בתחום שאני לא סתם אישה חלשה- גם אני יכולה לנצח.
לצאת לטיולים עם האחד שאני אוהבת ועם שתי המאהבות שלנו.
אולי הוא יתחלף במשך השנים, אבל אותה אפשר רק לשדרג!
אני רוצה לרכב לאן שאני רוצה, מתי שאני רוצה- מבלי להסתמך על אף אחד אחר.
להפתיע גברים בפחיות בכביש- מה פתאום אדמונית צעירה על אופנוע שכזה?
ליהנות מ2 העולמות- גם מהכביש וגם מהשטח.
ללמוד לטפל בה כמו שהייתי מטפלת בילדה חולה.
ליפול ולהשתפשף ולהמשיך הלאה כמו גדולה!
להראות לכל מי שחשב שבחיים לא אצליח שאני כן יכולה.
לקבל באהבה כל "צלקת קרב" על הפלסטיקה.
לעשות טיול ספונטני אל הלא-נודע אחרי שעות הלימודים.

אופנוע זה לא בשביל הפוזה.
זו לא המהירות שמדליקה אותי.
זו אחוות הרוכבים ודרך החיים.
וגם לי מותר ללכת בשביליה.

רק עוד קצת. בקרוב תהיי שלי.
אולי תתחילי בקטן- קטנוע פיצי של 125 סמ"ק ובקושי 15 כוחות פוני.
אבל מכאן אפשר רק לגדול ולהשתדרג- את ואני.

יום שלישי, 21 באפריל 2015

המכתב האחרון


המכתב האחרון- עידן עמדי


"בעקבות בקשת משפחתו של סמ"ר משה אוחיון ז"ל שנפל בלבנון, עידן עמדי קיבל לידיו צרור מכתבים, אשר כתב החייל לאהובתו דאז, בהם הוא מספר לה על קשייו, על געגועיו ועל אהבתו הרבה אליה ואל משפחתו, עידן חיבר שיר המבוסס כולו על ציטוטים ממכתבים אלו והלחין אותו."

יום רביעי, 8 באפריל 2015

אוטומוטור 2015

אחרי הליכה ממושכת בחום המייגע של ארצנו הקטנטונת במשך שעות- הנה התמונות! :)