ביום שבת, ה-2/5, קמתי מוקדם במיוחד והתארגנתי לכבוד טיול יום הרוכבות הבינלאומי, טיול הרכיבה הראשון שלי.
קצת מאוחר יותר, החבר שלי אסף אותי מביתי רכוב על האופנוע שלו (ימאהה דגם wr250x) ויצאנו לדרך!
הטיול החל בשעה 8:30-9 בחניית סינמה סיטי גלילות. כעצרנו לתדלוק קצר בתחנת הדלק הקרובה, כבר אפשר היה לשמוע את נהמות החיות הפראיות בבירור. חיוך עלה על פניי כשזכיתי גם לראות אותם.
הראשון שתפס את מבטי היה דוקאטי סקרמבלר, צהוב ומסנוור כמו השמש. הוא אחד מן הדוקאטים היחידים שאני מחבבת. ממה ששמעתי, רוב קהל הרוכבים אינו מגלה אהדה רבה כלפיו...אני עוד לא בטוחה למה.
בהתחלה היינו מעטים (משהו כמו 20), אך לאט לאט התאספו להם כל הרוכבים ונהיינו מספר מכובד מאוד של נשים וגברים.
לאחר תדריך בטיחות קצר, הסבר על הטיול וחלוקת חולצות- יצאנו לדרך (שוב).
וכאן התחילו הבעיות...
אור (חבר שלי) היה אחד מהמרשלים בארוע, בתדריך הוסבר בבירור שאין לעקוף את קבוצת המרשלים המובילים בכדי לא לסכן את הרוכבים וסביבתם ולשמור העל סדר. כמובן שאף אחד מהרוכבים והרוכבות לא הקשיב להוראות וכולם עקפו אותנו בכל זאת.
בנוסף, אמרו בפירוש שאין לעבור את ה-120 קמ"ש...אבל בכדי להגיע לרוכבת המובילה היינו צריכים להגיע ל140 קמ"ש בערך!
ולסיום, חלק מן הרוכבים החליטו שזה יהיה מאוד בטוח ולגיטימי לתפוס 3 נתיבים במקום נתיב בודד.
לאחר רכיבה קצרה, עצרנו במחנה 80- נקודת המפגש עם קהל הרוכבים של מועדון דוקאטי ישראל.
כולנו דוממנו את המנועים וישבנו לשתות קפה ולנוח קצת.
בזמן שהמרשלים סידרו את הבעיות עם מארגנת הארוע, סקרתי את האופנועים בעיניי ושוחחתי עם חלק מהרוכבות והרוכבים (אגב, אנשים חביבים ומגניבים מאוד!). לפתע, עצר אותי איש ביטחון דרוזי שנראה נחמד וביקש תמונה.
"אה, מצטערת..." אמרתי וזזתי מהאופנוע שעמדתי לידו.
"לא לא, תמונה איתך." אמר הדרוזי. (צחקתי נורא XD)
מפה לשם...איפשהו מסתובבת לה תמונה שלי ליד אופנועים מחובקת עם דרוזי :).
אחרי מנוחה קצרה ותדריך נוסף, עלינו בחזרה על המפלצות הצבעוניות.
עכשיו רכבנו לכיוון פארק רעננה, נקודת המפגש הסופית של הטיול.
מיוצר לציין שגם עכשיו עברו על הכללים, אבל פאק איט- זה סוף הטיול!
הגענו בערך ב-12 ולאחר שווידאנו שכולם הגיעו בבטחה, נכנסנו לפארק רעננה עם האופנוע הרועש (וילדים אמרו שיש לנו קסדות מגניבות ^_^).
ליד חלקת דשא בפארק, עמדה לה סככה מוצלת עם מספר דגמי דוקאטי שהרוכבים הורשו לשבת ולהצטלם איתם בכיף.
פרשנו הביתה לאחר זמן קצר מכיוון ששנינו היינו מותשים לגמרי מהטיול הזה.
כשחזרתי הביתה ניקיתי את הקסדה שלי מברחשים, שתיתי מלא מלא מים ונרדמתי. כל השרירים שלי כאבו כל כך, אבל זה היה שווה את זה.
היה ממש נחמד לראות כל כך הרבה רוכבות על אופנועים כבדים ומאיימים, גאווה.
בסופו של דבר, ממש נהנתי. זה היה הטיול הראשון שלי עם המון רוכבים וזכיתי להכיר קהל שלם של רוכבים מקרוב, זה רק נתן לי עוד מוטיבציה להשיג אופנוע משלי!
בתקווה, בשנה הבאה אצטרף לטיול שוב- הפעם עם אופנוע קטן משלי :)
ועכשיו לקצת תמונות (כל הזכויות על התמונות שייכות לעומרי גוטמן שצילם בזמן הטיול):
קצת מאוחר יותר, החבר שלי אסף אותי מביתי רכוב על האופנוע שלו (ימאהה דגם wr250x) ויצאנו לדרך!
הטיול החל בשעה 8:30-9 בחניית סינמה סיטי גלילות. כעצרנו לתדלוק קצר בתחנת הדלק הקרובה, כבר אפשר היה לשמוע את נהמות החיות הפראיות בבירור. חיוך עלה על פניי כשזכיתי גם לראות אותם.
הראשון שתפס את מבטי היה דוקאטי סקרמבלר, צהוב ומסנוור כמו השמש. הוא אחד מן הדוקאטים היחידים שאני מחבבת. ממה ששמעתי, רוב קהל הרוכבים אינו מגלה אהדה רבה כלפיו...אני עוד לא בטוחה למה.
בהתחלה היינו מעטים (משהו כמו 20), אך לאט לאט התאספו להם כל הרוכבים ונהיינו מספר מכובד מאוד של נשים וגברים.
לאחר תדריך בטיחות קצר, הסבר על הטיול וחלוקת חולצות- יצאנו לדרך (שוב).
וכאן התחילו הבעיות...
אור (חבר שלי) היה אחד מהמרשלים בארוע, בתדריך הוסבר בבירור שאין לעקוף את קבוצת המרשלים המובילים בכדי לא לסכן את הרוכבים וסביבתם ולשמור העל סדר. כמובן שאף אחד מהרוכבים והרוכבות לא הקשיב להוראות וכולם עקפו אותנו בכל זאת.
בנוסף, אמרו בפירוש שאין לעבור את ה-120 קמ"ש...אבל בכדי להגיע לרוכבת המובילה היינו צריכים להגיע ל140 קמ"ש בערך!
ולסיום, חלק מן הרוכבים החליטו שזה יהיה מאוד בטוח ולגיטימי לתפוס 3 נתיבים במקום נתיב בודד.
לאחר רכיבה קצרה, עצרנו במחנה 80- נקודת המפגש עם קהל הרוכבים של מועדון דוקאטי ישראל.
כולנו דוממנו את המנועים וישבנו לשתות קפה ולנוח קצת.
בזמן שהמרשלים סידרו את הבעיות עם מארגנת הארוע, סקרתי את האופנועים בעיניי ושוחחתי עם חלק מהרוכבות והרוכבים (אגב, אנשים חביבים ומגניבים מאוד!). לפתע, עצר אותי איש ביטחון דרוזי שנראה נחמד וביקש תמונה.
"אה, מצטערת..." אמרתי וזזתי מהאופנוע שעמדתי לידו.
"לא לא, תמונה איתך." אמר הדרוזי. (צחקתי נורא XD)
מפה לשם...איפשהו מסתובבת לה תמונה שלי ליד אופנועים מחובקת עם דרוזי :).
אחרי מנוחה קצרה ותדריך נוסף, עלינו בחזרה על המפלצות הצבעוניות.
עכשיו רכבנו לכיוון פארק רעננה, נקודת המפגש הסופית של הטיול.
מיוצר לציין שגם עכשיו עברו על הכללים, אבל פאק איט- זה סוף הטיול!
הגענו בערך ב-12 ולאחר שווידאנו שכולם הגיעו בבטחה, נכנסנו לפארק רעננה עם האופנוע הרועש (וילדים אמרו שיש לנו קסדות מגניבות ^_^).
ליד חלקת דשא בפארק, עמדה לה סככה מוצלת עם מספר דגמי דוקאטי שהרוכבים הורשו לשבת ולהצטלם איתם בכיף.
פרשנו הביתה לאחר זמן קצר מכיוון ששנינו היינו מותשים לגמרי מהטיול הזה.
כשחזרתי הביתה ניקיתי את הקסדה שלי מברחשים, שתיתי מלא מלא מים ונרדמתי. כל השרירים שלי כאבו כל כך, אבל זה היה שווה את זה.
היה ממש נחמד לראות כל כך הרבה רוכבות על אופנועים כבדים ומאיימים, גאווה.
בסופו של דבר, ממש נהנתי. זה היה הטיול הראשון שלי עם המון רוכבים וזכיתי להכיר קהל שלם של רוכבים מקרוב, זה רק נתן לי עוד מוטיבציה להשיג אופנוע משלי!
בתקווה, בשנה הבאה אצטרף לטיול שוב- הפעם עם אופנוע קטן משלי :)
ועכשיו לקצת תמונות (כל הזכויות על התמונות שייכות לעומרי גוטמן שצילם בזמן הטיול):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה