היי, אנשים מגניבים!
אני רוצה לספר לכם על תקופת התנדבותי בכבאות בהצלה, מההתחלה ועד הסוף.
בתחילת השנה התחלתי להתנדב במכבי האש, באתי עם ידע ששאף לאפס.
במפגש הראשון הייתי אבודה לגמרי, לא הבנתי כלום והתנחמתי בעובדה שאני מתנדבת יחד עם חברה טובה בקורס. לאחר כמה מפגשים הבנתי את החומר הנלמד קצת יותר, הוא כלל כימיה (מדע האש); גורמים לשריפות; סכנות בארועים ועוד המון המון (המון!) מצגות שהיינו צריכים לשנן בעל פה.
היחס החם והתומך של המדריכים הפליא אותי כל פעם מחדש. הם תמיד היו שם בשבילך וענו על כל שאלה, באמת שכל אחד ואחד שם היה טוב לב.
החברה הזו היא מאין מיני-צבא. חייבים לשמור על משמעת, לציית לחוקים ולהקשיב למפקדים (רכזים/אנשים בכירים יותר ממך). בנוסף, גם כאן מקבלים דרגות כמו רס"ר, קצין וכדומה.
הקורס נמשך בערך כחודשיים והוא היה ממש מאתגר ומייגע, המבחנים העיוניים והמעשיים גרמו לי להמון לחץ ועצבנות. הייתי צריכה לזכור בעל פה מה יש בכל תא ותא בכל כבאית בתחנה (יש לפחות 300 כלים בכל אחת), להפעיל את הכלים ולדעת מיד טכני על כל כבאית, לדעת לתפעל משאבות מים מסובכות ועוד המון חומר מפרך.
בסופו של דבר, במטה קסמים, עברתי את הקורס בהצלחה !
*למרות שנפלתי בבדיחה הישנה של-"תגידי לי איפה נמצאת אבקת החשמל ברכב!".......לשואלים, אין דבר כזה אבקת חשמל.*
קיבלתי מדים ונעליים שלא התאימו לי , ממש כמו בצבא, ויכולתי לצאת לארועים!
אבל בסופו של דבר...הבנתי שזה לא בשבילי. שאני קבורה תחת המון לחץ וזה מפריע ללימודים שלי ו...זה פשוט לא מתאים לי ברגע זה.
למרות הכל, זו הייתה אחת החוויות הכיפיות ביותר שחוויתי וזו חברה מדהימה של אנשים טובים ואכפתיים מאוד. ככה אזכור אותם ואת הכבאים (וכמובן את צופי האש החרוצים).
והם בטח יזכרו אותי כ-טלי הילדה האדמונית עם אבקת החשמל שמטורפת על אופנוע הכיבוי ועל כבאית מס' 3, הכבאית הכי עתיקה ובלויה בתחנה ;).
ובכדי לסכם את דבריי, הנה תמונה של האופנוע המהולל שבמשך כל הקורס חלמתי לרכוב עליו (לסקרנים, זה BMW GS650):
אני רוצה לספר לכם על תקופת התנדבותי בכבאות בהצלה, מההתחלה ועד הסוף.
בתחילת השנה התחלתי להתנדב במכבי האש, באתי עם ידע ששאף לאפס.
במפגש הראשון הייתי אבודה לגמרי, לא הבנתי כלום והתנחמתי בעובדה שאני מתנדבת יחד עם חברה טובה בקורס. לאחר כמה מפגשים הבנתי את החומר הנלמד קצת יותר, הוא כלל כימיה (מדע האש); גורמים לשריפות; סכנות בארועים ועוד המון המון (המון!) מצגות שהיינו צריכים לשנן בעל פה.
היחס החם והתומך של המדריכים הפליא אותי כל פעם מחדש. הם תמיד היו שם בשבילך וענו על כל שאלה, באמת שכל אחד ואחד שם היה טוב לב.
החברה הזו היא מאין מיני-צבא. חייבים לשמור על משמעת, לציית לחוקים ולהקשיב למפקדים (רכזים/אנשים בכירים יותר ממך). בנוסף, גם כאן מקבלים דרגות כמו רס"ר, קצין וכדומה.
הקורס נמשך בערך כחודשיים והוא היה ממש מאתגר ומייגע, המבחנים העיוניים והמעשיים גרמו לי להמון לחץ ועצבנות. הייתי צריכה לזכור בעל פה מה יש בכל תא ותא בכל כבאית בתחנה (יש לפחות 300 כלים בכל אחת), להפעיל את הכלים ולדעת מיד טכני על כל כבאית, לדעת לתפעל משאבות מים מסובכות ועוד המון חומר מפרך.
בסופו של דבר, במטה קסמים, עברתי את הקורס בהצלחה !
*למרות שנפלתי בבדיחה הישנה של-"תגידי לי איפה נמצאת אבקת החשמל ברכב!".......לשואלים, אין דבר כזה אבקת חשמל.*
קיבלתי מדים ונעליים שלא התאימו לי , ממש כמו בצבא, ויכולתי לצאת לארועים!
אבל בסופו של דבר...הבנתי שזה לא בשבילי. שאני קבורה תחת המון לחץ וזה מפריע ללימודים שלי ו...זה פשוט לא מתאים לי ברגע זה.
למרות הכל, זו הייתה אחת החוויות הכיפיות ביותר שחוויתי וזו חברה מדהימה של אנשים טובים ואכפתיים מאוד. ככה אזכור אותם ואת הכבאים (וכמובן את צופי האש החרוצים).
והם בטח יזכרו אותי כ-טלי הילדה האדמונית עם אבקת החשמל שמטורפת על אופנוע הכיבוי ועל כבאית מס' 3, הכבאית הכי עתיקה ובלויה בתחנה ;).
ובכדי לסכם את דבריי, הנה תמונה של האופנוע המהולל שבמשך כל הקורס חלמתי לרכוב עליו (לסקרנים, זה BMW GS650):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה